פרשת בהר בחוקותי

פרשת בחוקותי עוסקת בעיקרה בברכות וקללות ונחמה, ונוסף על כך מלמדת דינים הקשורים בהקדשה פדיון וגאולה.

במרכזה של פרשת "בחוקותי", העשירית והאחרונה בספר ויקרא, הברכות והקללות. ונוסף על כך, דיני הקדשה פדיון וגאולה.

בפרשת "בהר", או "בהר סיני" מוזכרות מצוות חשובות הדואגות לחלשים (כעניים ועבדים) ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

פרשת "בהר" עוסקת במצוות חשובות הדואגות לחלשים ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

במאמר הרבי באחרון של פסח מסביר הרבי, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת שורש הגוף שלמעלה משורש הנשמה, ודוקא ע״י קיום תורה ומצוות בזמן הגלות באופן של אתכפיא ואתהפכא מגלים את מעלת שורש הגוף.

במאמר הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, שתכלית הכוונה היא לעשות להשם יתברך דירה בתחתונים. וזהו מה שמסיים "ואולך אתכם קוממיות", שהיא ברכה הכי נעלית ותכלית השלימות שנעשה ע״י עשיית הדירה בתחתונים דוקא.

במאמר הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי שכללות פרשה בהר מדברת על כללות עבודת האדם. שתכלית העבודה היא – "ושבתה הארץ שבת להשם", ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים

אם בחוקותי תלכו – אין אם אלא לשון תחנונים, כלומר שהקב״ה מבקש ומתחנן ונותן כח לכל אחד ואחד מישראל שיהי׳ בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה.

בשבת נמשך מתנה מלמעלה, כמאמר: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. ולכן גוי ששבת חייב מיתה, כי השבת היא מתנה שניתנה לישראל דוקא.

בשיחת הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, ש"בחוקותי תלכו" משמעו, שתהיו עמלים בתורה עד מיצוי הנפש. ובכל יום השגה נעלית יותר, ובמילא – חוקים נעלים יותר.

בשיחת הרבי לפרשת בהר בחוקותי מסביר הרבי שטבע משפיע ומקבל שכשהמקבל מהלל ומשבח ומקלס את המשפיע עי״ז מתעורר אצל המשפיע להשפיע. אנו מהללים את ה' והוא מרפא ומושיע אותנו.

בשיחת הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי, ששלימות מנוחת העבד היא אם שנת יציאתו לחופשי חלה בשנת השמיטה, כמו ששלימות ספירת העומר היא כשסופרים שבע שבתות תמימות ממחרת השבת כפשוטו, ושלימות זכירת יציאת מצרים היא בליל הסדר. ושלימות עצרת כשיוצא ביום מתן תורה.

בדבר מלכות לפרשת בהר בחוקותי מסביר הרבי שההחלטה להוסיף באחדותם של ישראל כהכנה לקבלת התורה תמהר ותזרז את ביטול הגלות שסיבתו היפך אהבת ישראל. ותיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

פרשת השבוע בהר עוסקת בכללות עבודת האדם ללמדנו מהי תכליתה. התכלית היא "ושבתה הארץ שבת לה'". מעשינו ועבודתנו מכינים אותנו "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". לאחרי ששת אלפים של עבודה נגיע באלף השביעי למנוחה לחיי העולמים.

הקשר בין כנסת ישראל להקב"ה דומה לקשר בין אשה לבעלה. וכמו אשה הסופרת שבעה נקיים וטובלת במקוה, ורק אחרי כך יכולה להתייחד עם בעלה עד "והיו לבשר אחד" – כך כנסת ישראל מתכוננת לגילוי ה' במתן תורה, וסופרת (דוגמת "וספרה לה") ספירת העומר – ספירת "שבעה נקיים"…

פרשתנו פרשת בהר כוללת את הברכה "ואולך אתכם קוממיות", ומכאן שמפתחות הגאולה האמיתית והשלימה בידינו.

מפרשות בהר בחוקותי למדים שהתבטלות אמיתית אינה סתירה להתנשאות ולתוקף של קדושה, שאין זו התנשאות של מציאות האדם אלא של אלוקות. יהודי הוא בבחינת "עבד מלך מלך", אין לו מציאות משלו אלא מציאות המלך.

מפרשת בחוקותי למדים שלא די בקיום תורה ומצוות באופן של "מצות אנשים מלומדה", יש לקיימן באהבה. אמנם טבעי הדבר שאדם יאהב את אלוקיו – מקור חיותו, שהוא חייו ממש, אלא שהנפש הבהמית אינה מבינה ואינה מרגישה את זה, ועלינו מוטלת העבודה ללמד אותה ולעזור לה להרגיש אלוקות.

פרשת "בהר" הפותחת בפרטי הלכות שמיטה מלמדת אותנו, שכל התורה כולה על כל פרטיה ודקדוקיה ניתנו בהר סיני. התורה ניתנה על "הר" גבוה ומתנשא, הצומח שבדומם. שיש בו נפש הדומם ונפש הצומח, ללמדנו שבלימוד תורה יש לצמוח ולגדול מעלה מעלה. גם פרשת "בחוקותי" הפותחת במלים: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" דורשת התקדמות ועליה בלימוד תורה וקיום מצוות – "בחוקתי תלכו", הליכה אמיתית, התקדמות תמידית.

פרשת בחוקותי דנה בהלכות תמורה. חפץ שהוקדש על-ידי מישהו לבית-המקדש ואחר-כך הוא החליט להחליפו באחר. קובעת התורה: "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש".

איזה מזל שיש שבת! בכל הדורות שקדמו לנו אבל בעיקר בדור הזה, של קצב מסחרר, מידע מהיר, ריבוי משימות… שבת היא תחנת עצירה, הרגעות, ריענון וטעינה.

פרשת בחוקותי – והשבתי חיה רעה מן הארץ. פרשת בחוקותי פותחת בתיאור בו כל בני האדם מצאו ויודעים את ייעודם, הולכים בחוקות ה' ורואים גילויי אלוקות בכל מקום, מצב גאולתי, שבו אין אפילו חיות רעות.

פָּרָשָׁתֵנוּ פּוֹתַחַת בַּמִּלִּים: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". וּמַסְבִּירָה הַגְּמָרָא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְחַנֵּן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

מַדּוּעַ נִתְּנָה תּוֹרָה דַּוְקָא עַל הַר סִינַי? הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר שֶׁבִּזְמַן מַתַּן תּוֹרָה הִתְאַסְּפוּ כָּל הֶהָרִים, כִּי כָּל הַר רָצָה שֶׁעָלָיו יִתֵּן הַשֵּׁם אֶת הַתּוֹרָה…

פרשת בחוקותי לילדים – אם בחוקותי תלכו. כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְקַיֵּם אֶת הַחֻקִּים שֶׁבַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל, רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ! כָּךְ עָלִינוּ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת גַּם "חֻקִּים" וּ"מִשְׁפָּטִים" רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ.

פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת בְּהַר פּוֹתַחַת בְּמִצְוַת הַשְּׁמִטָּה, כְּדֵי לְהָבִין אֶת חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ, הָבָה נִרְאֶה לְמַה הִיא מְחַיֶּבֶת?

כַּאֲשֶׁר אָנוּ סוֹפְרִים אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר אָנוּ מִתְכַּוְּנִים לְתַקֵּן אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת. לְשֵׁם כָּךְ, אֵין אָנוּ מִסְתַּפְּקִים בְּשִׁבְעָה יָמִים, אֶלָּא בְּשִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת – שֶׁבַע כָּפוּל שֶׁבַע. בְּשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת אָנוּ מְבָרְרִים אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, כַּאֲשֶׁר כָּל מִדָּה וּמִדָּה כְּלוּלָה מִשֶּׁבַע. עַד שֶׁבְּסִיּוּם הַסְּפִירָה נִשְׁלָלִים כָּל הָעִנְיָנִים הַבִּלְתִּי רְצוּיִים.

בְּסִיּוּם שֵׁשֶׁת אַלְפֵי שְׁנוֹת עֲשִׂיָּה נַגִּיעַ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים, שֶׁאָז יִהְיֶה שְׁלֵמוּת הַתַּעֲנוּג, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי. וְכָל הַהֶסְתֵּר וְהַהֶעְלֵם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִסְתַּיְּמָה הָעֲבוֹדָה, עָלֵינוּ לָחוּשׁ וְלִחְיוֹת אֶת תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה, וְגַם מֵהָעֲבוֹדָה עַצְמָהּ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַנֵּג.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. "וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" – מַהוּ "בְּעִתָּם"? 2. מִנַּיִן שֶׁהַשָּׁלוֹם שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל? 3. בְּאֵיזֶה פָּסוּק מַבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלֵינוּ וְלֹא נִזְדַּעֲזֵעַ, אַף שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ יִרְאַת הַשֵּׁם?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן שֶׁאָדָם זָקוּק לִבְרָכָה בַּמָּזוֹן לֹא רַק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל, אֶלָּא גַּם בְּרָכָה לְאַחַר שֶׁאָכַל? 2. מַה טַּעַם אֵין מוֹכְרִים אֶת הָאָרֶץ לִצְמִיתוּת (=לַחֲלוּטִין)?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אֲפַזֵּר ב. בִּזְמַנָּם ג. מָאֲסָה ד. וְהִשִּׂיג לָכֶם _______ אֶת בָּצִיר ה. כָּל הַיָּמִים שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, כָּל יְמֵי _______

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. יִשְׂרְאֵלִי בְּיַחַס לְיִשְׂרְאֵלִי אַחֵר עַל פִּי הַפָּרָשָׁה הוּא _______ ב. אָסוּר לִרְדּוֹת בְּעֶבֶד עִבְרִי _______ ג. בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּהּ נֶאֱחָזִים חַיָּבִים לְאַפְשֵׁר הַחְזָרָה שֶׁל שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִבְעָלֶיהָ, וְזֶה נִקְרָא _______

חידון לשוני לפרשת בהר. אין כמו חידות ושאלות מחכימות הממריצות את הלומד לדרוש ולחקור בעיון לעומק בפרשת השבוע.